That's What I Call Inverse Racism

This is something I sent as a letter to the editor at HaAretz (the original in Hebrew). It relects my personal and subjective take on how Ben Zygier is being represented to the public by at least some Israeli journalists. I doubt it will get published. : 

I'm an Australian/Israeli and since the Prisoner X story exploded onto the scene I've  been following every report and piece of information in the press and on the internet obsessively. I didn't know Zygier, don't come from the same town or from the same youth movement. But of all the disturbing and suspicious things that came out of this affair nothing infuriates me like the enormous insult I feel due to the prattle of two senior Israeli journalists come commentators A.A. and R.B.Y.    

What bothers me, no makes my blood boil, is the derogatory attitude of these two bastions of Israeli journalism towards Zygier on the personal level, bordering on the malicious. I won't repeat all the derogatory nasty work of these senior commentators with respect to Zygier. These are a few of their pearls of wisdom : lacking character, small cog, mistake in the screening process. Not that they elaborated. These were just things they threw out into the void, just like that.  No explanation. As  R.B.Y. has it Zygier didn't commit treason he was just a chatterbox   (not put in terms of mitigating circumstances but with an air of  hushed ridicule)

To my surprise in R.B.Y.'s opinion, that first ABC report, which to its credit exposed this whole story, was tinged with anti Semitism. He didn't expand on this. I've got no idea what he was talking about, unless it's his way of venting jealousy. Or perhaps he thinks that only Israeli journalists have the right to put the Israeli establishment on the spot or otherwise anything published outside of Israel not singing Israel's praises, for anything Israeli, with unconditional love, constitutes anti-Semitism.

But does anyone perceiving themselves as a victim of racism have the right to assail a third party with the same malice? His and A.A.'s attitude to Zygier reeks of inverse racism, insulting not only Zygire's memory, but also, incidentally, a whole group of other people.  

Their arrogance is simply mind boggling. Even if Zygier did stuff up, this educated young man, left his home and friends, moving home from the easy and even lush life of the Australian Jewish community to Israel, apparently out of idealism and Zionist ideology, to enlist in the IDF (I assume as a lone combat soldier) to set up a home and family here, to serve his old timer masters, who were happy to exploit his special qualities and talents, in enemy countries, supposedly risking his own life and the wellbeing of his family. All this counts for nothing for our pre-eminent commentators. Instead of honoring in some small way the tragic element in Zygier's life story they couldn't resist rushing out to tell the boys, behaving like a couple of yobbos, but with a patronizing almost sarcastic snide spitefulness, all at the expense of this burnt out agent, for all intents and purposes bound and at their mercy, not as if they were talking about some Australian dupe who'd served them as well to the utmost of his capabilities, but some Egyptian column in retreat in '67.

If Zygier had been a true blue Israeli, if he had not been an outsider, these lordly commentators would never have dared to relate to him in this way. They wouldn't even dare to treat Yigal Amir with this contempt. What it sounds like they're insinuating is that the white nigger has done his bit (whether to their satisfaction or not) so not only can he shove off now but they can make a laughing stock of him. This hypocritical, presumably unconsciously inverted racist attitude of theirs, not only cements Zygier's place and others less courageous than him, as outsiders in this society; it also cements the places of those Israelis that A.A. and R.B.Y. represent and reflect, as aggressive victims forever misunderstood.

I'll resist the urge to label their inverted racism in some sort of three penny pseudo psychobabble but their attitude raises a suspicion in me that in this instance they were more concerned with collaborating  in the establishment's efforts to go into damage control at all costs and in any way possible (at least at that stage), more than they were in being journalists.

אני אוסטרלי/ישראלי ומאז התפוצצות פרשת העציר X אני עוקב בכפייתיות אחרי כל פיסת מידע בעיתונות ובאינטרנט. אני לא הכרתי את זיגייר ואף לא בא מאותה העיר או ולא בוגר אותה תנועת הנוער. אך מכל הדברים המפריעים וחשודים שעולים מפרשה זו שום דבר לא מטריף את דעתי כמו העלבון העצום שאני חש מפטפוטיהם של 2 עיתונאים/פרשנים ישראלים בכירים, א.א. ור.ב.י..

מה שצורם- לא (קבל תיקון) מרתיח, הוא יחסם המזלזל של אבירי הפרשנות הישראלית כלפי זיגייר עצמו, הגובל בשמחה לאיד. לא אחזור על כל מילותיהם המשפילות של בכירי הפרשנים האלה לגבי זיגייר. כמה פנינות; תיארו אותו כ"חלש אופי" "בורג קטן" "טעות בסינון". לא שהם הסבירו, אלה דברים שהפריחו לאוויר בעלמא.  מדבריו של ר.ב.י. עולה שזיגייר לא בגד אלא הוא רק פטפט (לא בנימה של הקלה אלא בלעג חרישי).

די הדהים אותי אך לשיטתו של ר.ב.י. הכתבה המקורית של ה,ABC שתודה לה נחשפה כל הפרשה הזו, היתה נגועה באנטי שמיות. הוא לא פירט. לי אין מושג על מה הוא מדבר, אלא אם כך הוא מביע קינא. או אולי בעניו רק לעיתונאים ישראלים מותר להקשות על הממסד הישראלי או לחילופין כל אמירה שמתפרסמת מחוץ לגבולות ישראל ולא שרה הלל לכל דבר ישראלי באשר הוא, ובאהבה בלתי מסווגת, מהווה אנטי שמיות.

אבל האם למי שתופש את עצמו כקורבן גזענות מוענקת הזכות להתנגח בצד שלישי באותו המטבע? מהיחס שלו כלפי זיגייר ושל א.א.. נודף ריח רע של גזענות מהופכת, שפוגע לא רק בזכרו של זיגייר אלא בציבור שלם.  

השחצנות שלהם היא פשוט משוועת. גם אם זיגייר מעד, הצעיר המשכיל הזה עזב את משפחתו וחברי נעוריו, העתיק את מקומו מהחיים הנוחים עד מדושנים בקהילה היהודית באוסטרליה עד למדינת ישראל, לכל הנראה מתוך אידיאליזם ואידיאולוגיה ציונית, להתגייס לצה"ל (אני מניח כחייל בודד  וקרבי), להקים בית ומשפחה כאן, ולשרת את אדוניו הוותיקים, תוך ניצול נתוניו וכישוריו המיוחדים, במדינות איוב, ואני מניח תוך סיכון לעצמו ושלום ביתו הצעיר. כל זה פרשנינו הדגולים לא סופרים. במקום לתת קצת כבוד לערך הטרגי בתולדותיו של זיגייר, הם התנהגו כמו פרחחים וולגריים, לא מסוגלים לעמוד בפני הפיתוי לרכל מאחורי גיחוך דקיק ומתנשא, המקרין שמחה לאיד קל, על חשבון הסוכן השרוף, ומבחינה מעשית חסר הישע וכפות, כאילו לא מדובר פרייר אוסטרלי ששירת גם אותם עד קצה יכולתו אלא בגיס מצרי במנוסה ב67'.   

אילו זיגייר היה ישראלי אסלי, אילולי זיגייר היה נטע זר, אבירי הפרשנים האלה לא היו מעיזים להתייחס אליו ככה. אפילו ביגאל עמיר לא היו מעיזים לזלזל ככה. מדבריהם משתמע כי הכושי הלבן עשה את שלו (לשביעות רצונם או לא) אז לא רק מותר לשלוח אותו גם מותר לרקוד על דמו. היחס הצבוע, הגזעני במהופך שלהם, ואני מניח בלתי מודע, רק משמר ויוצק את מקומנו של זיגייר ואחרים פחות אמיצים ממנו כנטעי זר בחברה הזו. הוא גם משמר ויוצק את מקומם של הישראלים שא.א.. ור.ב.י. מייצגים ומשקפים, כקורבנות תוקפניים, בלתי מובנים כהלכה נצחיים.   

אתאפק  מלסווג את הגזענות מהופכת שלהם מבחינת פסיכולוגיה בגרוש אך לשמיעת התייחסותם לזיגייר מקנן אצלי חשד כי במקרה זה הם ראו לנכון לשתף פעולה עם מאמצי הממסד למזער נזקיו בכל מחיר ובכל דרך לא עניינית (נכון לאותו השלב), יותר מאשר להתעסק בעיתונאות.